אודותי

     לאחר מלחמת העולם השניה (בה לא בקרתי כמעט בביה"ס)

התחלתי ללמוד בבית ספר מקצועי אך במהרה עזבתי את הלימודים

כדי לעבוד במקצוע כי נותרתי לבד עם אמי אטל והיה צורך לעזור לה

לנהל את משק הבית - נמשכתי למקצוע הנגרות ונהייתי שולייה למשך

שנתיים. רב העבודה שלי הייתה בנקיונות וקניית יין וסיגריות עבור

העובדים של בית המלאכה. למזלי היו בו שני פסלי עץ(בית המלאכה

עסק בעיקר ביצירת רהיטים לכנסיות וצלבים עם ישו הצלוב!) אחד

 

 

 

 

           

 

 

 

 

 

 

 

    הפסלים היה קטוע זרוע שמאלית ולעיתים

היו מבקשים ממני לעזור לו בדפיקות

 על פטיש הפיסול שלו כך התחלתי לראות

ולהתעניין בפיסול, לא נתנו לי לגעת

 בכלי הגילוף של שני הפסלים. אך  התעניינותי

היתה כה רבה כך שלקראת סוף

 השנתיים, הרשו לי לגשת לבחינה כדי להתקבל

ללמודים בתחום זה. הקצו לי

40 שעות עבודה מעשית ונתקבלתי

(עבודת ה"מסטר"  שלי מעתרת את הדף הראשי)

 ואז... החלטתי לעלות ארצה ולעזוב את כל העסק.

 רכשתי מערכת כלי גילוף שהבאתי איתי לארץ. אך

במשך 20 שנה כמעט ולא עסקתי בפיסול מחמת עומס

 העבודה בשדות ופעילות חברתית מואצת בגרעין ההשלמה

הצרפתי, שהשלים את קיבוץ חצור-אשדוד בו אני חי עד עצם היום  הזה.

ב1972 יצאנו (כל המשפחה כולל שלושת ילדיינו.) לשליחות תנועתית ב"ליון" (צרפת)ושם, אחד מהורי התנועה היה נגר לרהיטים מגולפים - אצלו פיסלתי תבליט גדול של סמל התנועה ששוכן עד היו בקן השומר הצעיר המקומי - כך חידשתי את הקשר עם פיסול עץ...  מאז 1975, עם חזרתנו לקיבוץ, השקעתי את כל מרצי וזמני הפנוי בפיסול עץ.לאחר כמה שנים בעזרתו של דב אור-נר, נתקבלתי לאיגוד הפסלים של הקיבוץ הארצי כסגן אמן. הצגתי את יצירותי בכמה תערוכות ולא הפסקתי לפסל - הקיבוץ הקצה לי מקום  עבודה ושני ימי אמנות בשבוע - פעם, אשרו לי יום לימודים בשבוע בבית הספר "אמנות חזותית" בבאר שבע.

מאז, יצרתי מאות יצירות בעץ עם כמה נסיונות בחומרים אחרים  (ראה סעיף "חמרים אחרים") רב יצירותי (שהספקתי לצלמן) מוצגות באתר זה.

 

 

 

 

 

- דובקא 2004 -